Vampire Survivors: משחק בשלושה דולר שזכה ב-BAFTA
poncle, 2022. בלי כפתור התקפה, שלושים דקות לריצה, ופרס האקדמיה הבריטית — על מבנה, לא על הפקה.
המערכת
את Vampire Survivors יצר אדם אחד, לוקה גלנטה, הפועל בשם poncle. המשחק נכנס לגישה מוקדמת בדצמבר 2021, יצא בגרסה מלאה ב-20 באוקטובר 2022 ל-Windows ול-macOS, הגיע ל-Xbox בנובמבר, לטלפונים בדצמבר, ל-Switch באוגוסט 2023 ול-PlayStation באוגוסט 2024. ב-2023 הוא זכה בפרס BAFTA למשחק הטוב ביותר ולעיצוב המשחק הטוב ביותר, לפני פרויקטים בתקציבי ענק.
הוא עלה בהשקה כשלושה דולר ונראה כמו איסוף נכסים מוכן: ספרייטים בפיקסלים בלבוש Castlevania ישן, ממשק חפוז ומוזיקה בלולאה. בדיוק זה הופך אותו לשימושי לשיחה על ממה משחק עשוי באמת.
הכפתור שאינו קיים
אתם שולטים רק בתנועה. הנשקים יורים מעצמם, כל אחד במרווח משלו ובכיוון משלו: השוט מכה אופקית קדימה, השום פוגע בטבעת סביבכם, הספר מקיף במסלול, והסכין עף לכיוון המבט. ההתקפה אינה קיימת כפעולה. קיים רק המיקום.
מכאן צומח כל המשחק. מכיוון שאינכם גורמים נזק אלא מקרינים אותו, ההחלטה היחידה בכל שנייה היא היכן לעמוד. ההמון נסגר לטבעת, אתם חותכים בו מסדרון וגוררים את הזנב אחריכם; השום עובד כשהאויבים קרובים, השוט עובד כשהם מסודרים בשורה. אחרי עשרים דקות יש כמה מאות צלליות על המסך, ואתם כבר לא רואים אותן בנפרד — אתם קוראים את צורת ההמון כמו שקוראים זרם.
שלושים דקות הן העיצוב עצמו
ריצה נמשכת 15, 20 או 30 דקות לפי השלב, וזה אינו טיימר לשם טיימר. ההתקדמות בנויה כך שבחמש הדקות הראשונות אתם חסרי אונים, בעשירית אתם מתחילים להסתדר, ובעשרים אתם הופכים למכונת טחינה שממלאת חצי מסך באור. המשחק מוביל אתכם במכוון למצב שבו הקושי חדל להתקיים — ומסיים את הריצה בדיוק כשזה נעשה משעמם. כשהזמן נגמר מגיע המוות והורג אתכם בשניות, לא משנה במה אתם חמושים.
רוב המשחקים חוששים מהרגע שבו השחקן נעשה חזק מדי. Vampire Survivors הופך את הרגע הזה לפרס ומכוון עליו שעון מעורר.
שישה מקומות לנשקים ושישה לפריטים פסיביים. נשק משודרג במלואו בשילוב הפריט הנכון מתפתח לדבר אחר — אך רק אם תפתחו תיבה לאחר מכן. משם מגיע המתח של הבנייה: אינכם בוחרים את האפשרות הטובה מתוך רשימה, אתם מנסים להספיק להשלים צירוף לפני שהזמן ייגמר.
מה לא עובד
הפתיחות. מחצית מהתוכן נעולה מאחורי תנאים שאינם מוסברים כראוי בשום מקום, ובשעות הראשונות אתם משחקים בניחוש של מה שהמשחק רוצה מכם ולא במשחק עצמו. הרחבות ההצלבה עם Castlevania, עם Contra ועם Among Us נעשו באהבה ניכרת, אך משלימות את הפיכת התפריטים למחסן גרוטאות.
וההגינות מחייבת לומר: ההנאה כאן כימית במידה רבה. המספרים עולים, המסך מוצף אור, ולא נדרש מכם דבר. אחרי חודש אתם מגלים שהעברתם בזה עשרים שעות ואינכם זוכרים אף אחת מהן בנפרד.
למה 8.0
על טוהר הרעיון, ועל כך שכל המורכבות כאן מונחת ביושר בעיצוב ולא בהפקה: אין כאן מה לראות, ויש הרבה מה להבין. הורדתי נקודות על הכאוס במערכת הפתיחות ועל כך שאחרי מאה שעות לא נשאר דבר מלבד הרגל. שמונה הוא הציון לדבר שעושה בדיוק פעולה אחת, ועושה אותה טוב מכולם.
מקור: en.wikipedia.org