Disco Elysium: משחק תפקידים שהכישורים בו מתווכחים איתכם

Disco Elysium יצא ב-15 באוקטובר 2019 ל-Windows, באפריל 2020 ל-macOS, וב-30 במרץ 2021 בגרסה המורחבת The Final Cut עם דיבוב מלא ל-PS4, ל-PS5 ול-PC, ובאוקטובר אותה שנה ל-Switch ול-Xbox. בטקס The Game Awards 2019 הוא זכה בארבעה פרסים, ובהם הכתיבה הטובה ביותר ומשחק התפקידים הטוב ביותר.

אתם בלש שזיכרונו נמחק לחלוטין, המתעורר בחדר הרוס באכסניה שלחוף הים ברובע Martinaise שבעיר Revachol. בחצר תלויה גופה. יש לכם שותף, שבוע אחד, בלי נשק מונפק ובמצב בריאותי ירוד מאוד.

עשרים וארבעה קולות

יש כאן עשרים וארבעה כישורים, מסודרים תחת ארבע תכונות, והעיקר הוא זה: כל אחד מהם הוא דמות מדברת. ההיגיון מציע השערה. האמפתיה מבחינה שהאיש שמולכם עומד לבכות. הכימיה מבקשת לשתות. הדמיון הפנימי מדווח שהעניבה שלכם מדברת אליכם. חוש הצמרמורת מספר מה קורה בעיר שלושה רחובות משם.

הקולות האלה קוטעים זה את זה ואתכם, מתווכחים ביניהם וטועים לא מעט. אם תשקיעו נקודות באינטלקט תקבלו דמות חכמה ובלתי נסבלת; אם תשקיעו בנפש תקבלו אדם שמרגיש הכל ואינו מסוגל לשאת זאת. תכונה כאן אינה בונוס למספר אלא הלך רוח שצריך לחיות איתו.

כישלון כתוכן

הבדיקות הן לבנות (אפשר לנסות שוב כשהכישור גדל) או אדומות (ניסיון אחד לתמיד). וכאן העיקר: כישלון כמעט לעולם אינו סוגר דרך. הוא פותח דרך אחרת.

לא הצלחתם לשמור על שיווי משקל, אז אתם נופלים במדרגות ומכירים את מי שמרים אתכם. לא הצלחתם לשקר, אז בן שיחכם מתחיל לרחם עליכם והשיחה פונה לכיוון אחר. הסצנות כתובות כך שכישלון מניב יותר טקסט מהצלחה.

משחק תפקידים רגיל מעניש על בדיקה כושלת בהיעדר סצנה. Disco Elysium משלם על כישלון בסצנה — ולכן זה המשחק היחיד שבו לא בא לכם לטעון שמירה מחדש.

ארון המחשבות

מערכת נפרדת: רעיונות שנקלטו בשיחות מגיעים אל ארון המחשבות, שם אפשר להפוך בהם במשך כמה שעות משחק. מחשבה שהושלמה מעניקה השפעה קבועה, לעיתים מועילה ולעיתים מכבידה, והסרתה בהמשך עולה נקודות. אמונה כאן תופסת ממש מקום בראש ויש לה מחיר. אינני מכיר משחק אחר שממדל בדיוק כזה את מה שקורה לאדם שהאמין במשהו.

מה לא עובד

הקצב. המערכה האחרונה יבשה במידה ניכרת מהשאר: פחות שיחות, והפתרון מגיע מהר מכפי שמספיקים להתכונן אליו. חלק מקווי העלילה הפוליטיים גולשים להרצאה, שבה עמדת המחבר נשמעת חזק יותר מהדמות.

הדיבוב המלא ב-The Final Cut שנוי במחלוקת. הוא מבוצע להפליא, אך כובל אתכם לקצב של קריין במשחק שבו רוצים לסרוק קדימה ולחזור אחורה.

ועוד זאת: יש כאן טקסט רב מאוד. אם אינכם מוכנים לקרוא שעות ברצף, זה אינו המשחק שלכם, ושום הגדרת קושי לא תתקן זאת.

למה 9.2

תשע גבוה, משום שכאן מערכת תפקידים עושה לראשונה את מה שהז'אנר מבטיח: היא מגדירה לא את היעילות שלכם אלא את האישיות. כישורים כדמויות וכישלון כתוכן הן שתי החלטות שלא נמצאו לפניו בשום מקום וכמעט בשום מקום אחריו. הורדתי על קצב הסיום ועל המונולוגים הפוליטיים. מה שקרה לאולפן לאחר מכן אינו שייך לביקורת — זהו סיפור נפרד ועצוב שאין לו נגיעה למשחק עצמו.