מלחמת הקונסולות הייתה סיפור אמריקאי. ביפן כמעט לא הבחינו בה

נהוג לספר את מלחמת השישה עשר ביט כדו־קרב: Sega Mega Drive מול Super Nintendo, Sonic מול Mario, blast processing מול Mode 7. הדו־קרב אכן התקיים. הוא פשוט התנהל ביבשת אחת, ואת התסריט שלו כתבה מחלקת פרסום.

המספרים היפניים

ה־Super Famicom נמכר ביפן בכ־17.2 מיליון יחידות. ה־PC Engine של NEC ו־Hudson Soft נמכר בקרוב לשישה מיליון. ה־Mega Drive נמכרה ב־3.58 מיליון. בשוק הבית שלה Sega לא הייתה המתמודדת של המובילה אלא המכונה השלישית, שפיגרה אחרי השנייה כמעט בחצי.

ה־PC Engine, שמחוץ ליפן זוכרים אותו בקושי, יצא ב־30 באוקטובר 1987: קופסה בגודל שני תקליטורים, משחקים על כרטיסי HuCard בעובי כרטיס אשראי, וב־1988 גם תוספת ה־CD-ROM², התקליטור הראשון שנמכר כמדיום משחק. הוא החזיק במקום השני בזמן ש־Sega נלחמה באמריקה.

מה עשתה Sega of America באמת

ב־1990 עמד בראש Sega of America טום קלינסקי, שהגיע מ־Mattel ועסק שם ב־Barbie וב־He-Man. הוא הביא לטוקיו תוכנית בת ארבעה סעיפים: להוריד את מחיר ה־Mega Drive ל־149 דולר, לצרף לקופסה את Sonic the Hedgehog במקום Altered Beast, לבנות ספרייה אמריקאית לבני נוער ומעלה ולא לילדים, ולנהל פרסום השוואתי ישיר נגד Nintendo.

הדירקטוריון של Sega דחה את ארבעת הסעיפים. התוכנית ניצלה בהחלטה אישית של האיאו נקאיאמה, שאמר לקלינסקי כי שכר אותו בדיוק לשם החלטות בשוק האמריקאי. מכאן צמח כל השאר: השורה Genesis does what Nintendon't, הפרסומות עם הלוגו הצורח, השוואת המדפים בחנות שהוצגה בשידור. באמצע שנות התשעים החזיקה Sega יותר ממחצית שוק השישה עשר ביט בארצות הברית, אחרי שהתחילה מאחוזים בודדים.

מלחמת הקונסולות אינה תיאור של התעשייה. זהו שמו של קמפיין שטעינו לראות בו תיאור של התעשייה.

מדוע הפער נראה כך

הסיבה אינה שהיפנים לא אהבו את Sega. הסיבה היא מבנה השוק. בסוף שנות השמונים היה ל־Nintendo ביפן בסיס מותקן של Famicom, רשת הפצה עם מערכת הזמנות מוקדמות ושליטה מעשית בשאלה מי יקבל כמה מחסניות. עבור מפתח שבוחר פלטפורמה זו לא הייתה אידיאולוגיה אלא אריתמטיקה של תפוצה. באמריקה הקונסולה נמכרה דרך רשתות צעצועים ואלקטרוניקה, שבהן הכריעו המחיר במדף והפנים שעל הקופסה — וזה בדיוק התחום שבו עסק קלינסקי עשרים שנה.

בסופו של דבר נמכרה ה־Mega Drive בעולם בכ־30.7 מיליון יחידות מול כ־49 מיליון של ה־SNES. הפסד, אך מכובד. ביפן אותה מכונה לא הצליחה אפילו להשיג את NEC. קופסה אחת, שתי תוצאות, משום ששוק אינו קהל אלא דרך אספקה.

המסקנה המעשית פשוטה. אנחנו עדיין מתארים את התעשייה במילון שהמציא קמפיין הפרסום המנצח, ואז תמהים שהמספרים לא מסתדרים. סיסמה טובה אינה היסטוריה.