Nintendo ו־Sony בנו קונסולה יחד. הגירושים ארכו יום אחד
ב־1 ביוני 1991 בתערוכת CES בשיקגו חשפה Sony את ה־Play Station, יחידת CD ל־Super Famicom. למחרת הודיעה Nintendo מהבמה שכונן התקליטורים שלה נבנה עם Philips. ב־Sony שמעו על כך מהקהל.
הקשר בין החברות התחיל לא מקונסולה אלא מצליל. מהנדס Sony קן קוטראגי בנה ל־Super Famicom את שבב הקול SPC700 — בתחילה כמעט במחתרת, משום שהנהלת Sony לא ראתה במשחקים שוק רציני. נוריו אוגה, הנשיא דאז, חיפה על הפרויקט בשמו. השבב יצא ליפן, וב־1988 חתמו החברות על הסכם שני: Sony תבנה כונן CD-ROM לקונסולה של Nintendo.
ההסכם כלל את הסעיף שהכריע הכול. הזכויות על פורמט ה־CD-ROM בפלטפורמה זו נותרו בידי Sony, כלומר תמלוגי הרישוי מכל משחק שייצא על תקליטור לא יגיעו ל־Nintendo. עבור חברה שבנתה באותה עת את כל הכלכלה שלה על שליטה בייצור מחסניות, סעיף כזה היה בלתי קביל. הירושי יאמאוצ'י קרא את החוזה והורה להווארד לינקולן, ראש Nintendo of America, למצוא שותף אחר.
שתי במות בזו אחר זו
ב־1 ביוני 1991 ב־CES הקיצית בשיקגו עלתה Sony לבמה והציגה את ה־Play Station: מכונה שקוראת גם מחסניות Super Famicom וגם תקליטורים. זה היה היום שלמענו עבד קוטראגי שלוש שנים.
למחרת עלה לינקולן לבמה והודיע שקונסולת התקליטורים של Nintendo נבנית עם Philips ההולנדית. אף מילה על Sony. מנהלי Sony למדו על הפרידה כשהם יושבים באולם בין העיתונאים.
המאבק לא היה על חומרה. הוא היה על מי גובה את הכסף מפורמט.
תנאי Philips החזירו לידי Nintendo את השליטה בפורמט התקליטור, ובתמורה קיבלה Philips זכות להוציא משחקים עם דמויות Nintendo על ה־CD-i שלה. כך הופיעו ב־1993 וב־1994 שלושה משחקי Zelda ו־Hotel Mario, שמאז Nintendo משתדלת לא להיזכר בהם.
מה צמח מן העלבון
אחרי שיקגו כמעט איבד קוטראגי את מקום עבודתו. אוגה איפשר לו להמשיך אך העביר אותו מהמבנה המרכזי אל Sony Music, שם לא הייתה התנגדות תאגידית. משם יצאה ב־3 בדצמבר 1994 ה־PlayStation, כבר בלי Nintendo כלל: מכונת תקליטורים עצמאית של 32 סיביות. היא נמכרה ביותר ממאה מיליון יחידות.
יחידת התקליטורים של Philips ל־Super Famicom מעולם לא יצאה. Nintendo נשארה על מחסניות גם ב־Nintendo 64 — החלטה שכעבור חמש שנים עלתה לה ב־Square ובז'אנר משחקי התפקידים היפני כולו.
נבנו כמאתיים אבות טיפוס של ה־Play Station. אחד מהם צף ב־2015 אצל משפחת דיבולד, שרכשה במכירה פומבית את נכסיה של חברה שפשטה רגל, ובמרץ 2020 נמכר ב־360 אלף דולר: הפריט היחיד ששרד מקונסולה שלא הייתה.
כדאי לזכור את הפרק הזה כשקוראים חדשות על עמלות חנות, בלעדיות והתחייבויות פלטפורמה. ב־1991 יאמאוצ'י לא סירב לשותף. הוא סירב למסור לחברה אחרת מס על המערכת האקולוגית שלו, וקיבל בתמורה מתחרה שבנה אחת משלו.
מקור: en.wikipedia.org