ארבעה מתכנתי Atari דרשו את שמם על הקופסה והמציאו את תעשיית ההוצאה לאור

באביב 1979 הופץ ב־Atari מזכר פנימי עם פילוח מכירות לפי מחסנית. עלה ממנו שמתוך שלושים וחמישה מתכנתי החברה, ארבעה יצרו את המשחקים שהניבו כשישים אחוז מהמכירות. הארבעה — דייוויד קריין, אלן מילר, בוב וייטהד ולארי קפלן — קיבלו משכורת קבועה, לא קיבלו תמלוגים ולא הופיעו בשום מקום: לא על הקופסה, לא בחוברת ההוראות ולא בפרסום.

במאי הם פנו למנכ״ל Atari ריי קסאר בהצעה שעוצבה לפי דגם תעשיית התקליטים: היוצר מקבל אחוז מהתפוצה ואת שמו על העטיפה, כמו מוזיקאי. קסאר סירב, וניסוחיו הסתובבו בתעשייה בכמה גרסאות: מתכנת אינו חשוב יותר מהפועל שמרכיב מחסניות בפס הייצור, ואנשים כמוכם יש בשפע.

חברה שנבנתה על קרדיטים

ב־1 באוקטובר 1979 רשמו ארבעת העוזבים, יחד עם ג'ים לוי, מנהל מתעשיית המוזיקה, את Activision — המוציאה לאור העצמאית הראשונה בעולם למשחקים לפלטפורמה של אחרים.

המודל הועתק במלואו מתעשיית התקליטים. שם היוצר הודפס על הקופסה. בחוברת ההוראות הוקדש למתכנת עמוד שלם עם תצלום וסיפור על אופן היווצרות המשחק. התמלוגים חושבו לפי התפוצה. בנפרד פעלו Activision Patches: שלחו תצלום של השיא שלכם מהמסך וקבלו טלאי רקום של אותו משחק. אלה למעשה ההישגים הראשונים בתעשייה, תשע עשרה שנים לפני שהומצאו מחדש.

Atari הגישה תביעה ב־1980: סוד מסחרי, פטנטים, עובדים לשעבר. התיק הסתיים בפשרה ב־1982 — Activision החלה לשלם ל־Atari תמלוגים, ועם זאת הפכה ההוצאה לאור החיצונית לנוהג חוקי ומתועד.

הפשרה של 1982 היא המסמך שבו התירה התעשייה לעצמה שיהיו לה מוציאים לאור.

הצד השני של הניצחון

ואז הגיע החלק שאיש לא הזמין. אם הוצאה לאור חיצונית היא חוקית, כל אחד יכול להיות מוציא לאור — וכך היה. עד 1982 הוציאו עשרות חברות משחקים ל־Atari 2600, ובהן קונצרן המזון Quaker Oats. המדפים התמלאו במחסניות שאיש לא הצליח להבחין ביניהן, הקמעונאות לא הצליחה למכור את מה שרכשה, וב־1983 השוק קרס.

תשובת Nintendo ב־1985 הייתה תגובה ישירה לתקדים הזה: שבב הנעילה 10NES בתוך הקונסולה, הסכם רישוי שהגביל את מספר המשחקים בשנה, וייצור מחסניות במפעליה בלבד. הפלטפורמה נטלה בחזרה את הזכות להחליט מי מפרסם.

קריין עצמו כתב ב־1982 את Pitfall!, משחק שנמכר ביותר מארבעה מיליון עותקים והחזיק בראש המצעד כמעט שנה. שמו הופיע על הקופסה.

כל ויכוח בן ימינו על עמלת חנות, על זכות הפלטפורמה לדחות משחק ועל בעלות על הקהל הוא המשך של אותה פגישה במאי 1979. האחוזים השתנו. השאלה לא: מיהו היוצר כאן, ועל סמך מה משלמים לו.