שבב ה־10NES לא הגן מפני העתקה. הוא הגן מפני הוצאה לאור בלי רשות
Nintendo התקינה ב־NES של 1985 שבב שבלי התשובה הנכונה ממנו הקונסולה מאתחלת את עצמה בלי סוף. פסק דין מ־1992 התיר לפרוץ מנעולים כאלה — ובכל זאת Atari Games הפסידה, מסיבה שאין לה קשר להנדסה.
בתוך כל NES יושב בקר זעיר של ארבע סיביות בשם 10NES. זהה לו יושב בכל מחסנית מורשית. בהדלקה שניהם מריצים את אותה תוכנית מאותו ערך התחלתי ומתחילים לפלוט זרם מספרים; הקונסולה משווה את הזרם שלה למה שמגיע מהמחסנית. אם התשובות נפרדות, או שאינן קיימות, הקונסולה מושכת את קו האיפוס. וחוזר חלילה, כמה פעמים בשנייה.
כדאי לקרוא לזה בשם המדויק. זו אינה הגנה מפני העתקה: תוכן המחסנית ניתן להעתקה חופשית והשבב אינו מצפין דבר. זהו מנעול תאימות. הוא מונע ממחסנית שלא עברה דרך Nintendo לפעול.
מה בעצם הוגן
הרישיון. תנאי Nintendo באמצע שנות השמונים היו נוקשים: מוציא לאור מוציא לא יותר מחמישה משחקים בשנה בפלטפורמה, המחסניות מיוצרות רק בידי Nintendo, התפוצות מוזמנות מראש ומשולמות מראש, וחותם האיכות מופיע על הקופסה.
זו הייתה מסקנה ישירה ממפולת 1983. Nintendo קבעה שאת השוק הרג היצע בלתי מבוקר — עשרות מוציאים לאור שקברו את המדפים במחסניות שלא ניתן להבחין ביניהן — ובנתה את הבקרה על ההיצע היישר לתוך הסיליקון. כלל כלכלי יצוק כשבב.
התיק של 1992
חברת Atari Games, שסחרה תחת השם Tengen, רצתה להוציא משחקים ל־NES בלי רשות. מהנדסיה פתחו את השבב, בחנו אותו במיקרוסקופ, מיפו את הלוגיקה והבינו כמעט הכול בכוחות עצמם.
ואז עשו דבר מיותר. עורכי הדין של Atari Games ביקשו עותק של קוד המקור של 10NES ממשרד זכויות היוצרים של ארצות הברית, בטענה שהחברה היא נתבעת בהליך משפטי והקוד דרוש להגנתה. באותה עת זה לא היה נכון. עם הקוד בידיהם ייצרו שבב משלהם בשם Rabbit והחלו למכור מחסניות לא מורשות.
פסק הדין של בית המשפט הפדרלי לערעורים בעניין Atari Games נגד Nintendo of America משנת 1992 בנוי באופן מסקרן. בית המשפט אישר את העיקרון: הנדסה לאחור לשם הבנת רכיבים פונקציונליים בלתי מוגנים היא שימוש הוגן ופעילות חוקית. אך Atari Games הפסידה, משום שהעותק שממנו עבדה הושג בהטעיה, וידיים לא נקיות שוללות את הזכות להסתמך על שימוש הוגן.
החברה ניצחה את העיקרון והפסידה את התיק. מאז משתמשים בעיקרון כולם חוץ ממנה.
באותה שנה הגיע המחוז התשיעי לאותה מסקנה בעניין Sega נגד Accolade, וב־2000 בעניין Sony נגד Connectix, כשהרחיב את ההיגיון גם לאמולציה. שלושת פסקי הדין האלה הם הבסיס המשפטי שעליו כתיבת אמולטור בארצות הברית היא חוקית.
לאן עבר המנעול
מהחומרה אל החתימה. קונסולה מודרנית אינה לוחצת יד למחסנית; היא מאמתת חתימה קריפטוגרפית על קובץ ההרצה. לשבור זאת קשה יותר טכנית, אבל השינוי המכריע הוא שמאז 1998 קיים בארצות הברית סעיף 1201 לחוק זכויות היוצרים במילניום הדיגיטלי, האוסר על עקיפת אמצעי הגנה טכנולוגיים כשלעצמה, בין אם נפגעה זכות יוצרים לגופה ובין אם לאו.
כלומר התקדים של 1992 לא נעלם, אבל הקרקע תחתיו זזה. לפרק שבב כדי להבין פרוטוקול עדיין מותר. לעקוף הצפנה כדי להריץ קוד משלך היא עבירה נפרדת.
המסקנה הכללית פשוטה ומועילה: מנעול תאימות הוא כמעט תמיד כלי כלכלי במעטפת הנדסית. ב־1985 הוא גבה דולרים על כל מחסנית. היום הוא גובה שלושים אחוז מחנות.
מקור: en.wikipedia.org