Remember — no journalism.
סיפורים

אמולטורים חוקיים משום שחברה קטנה ניצחה בבית המשפט ופשטה רגל תוך כדי

ב־1999 מכרה bleem! אמולטור PlayStation למחשבים אישיים בכשלושים דולר. Sony הגישה תביעות והפסידה כמעט בכולן. החברה נסגרה ב־2001, בלי יכולת לשאת בעלויות, והותירה אחריה תקדימים שעומדים עד היום.

השאלה האם אמולציה חוקית מנוסחת גרוע ולכן אין לה תשובה. מה שחוקי או בלתי חוקי הוא מעשה מסוים, ובמקרה של אמולטור המעשה הוא זה: כדי לכתוב תוכנית שמשחזרת את התנהגות הקונסולה יש להבין את התוכנה המובנית שלה, ה־BIOS. וכדי להבין אותה יש להעתיק אותה לזיכרון ולפרק אותה לאסמבלי. ההעתקים הביניימיים האלה הם שחזור מילולי של יצירה מוגנת בזכויות יוצרים. זה היה נושא המחלוקת.

שני תיקים בשנת 2000

הראשון הוא Sony Computer Entertainment נגד Connectix. חברת Connectix הוציאה את Virtual Game Station, אמולטור PlayStation למחשבי Macintosh, ובמהלך הפיתוח העתיקה שוב ושוב את ה־BIOS של הקונסולה.

בפברואר 2000 ביטל המחוז התשיעי את הצו שהוציא בית המשפט הנמוך יותר. ההיגיון: ההעתקים הביניימיים נעשו כדי להגיע לרכיבים פונקציונליים בלתי מוגנים, לממשק ולא לתוכן ההבעתי; המוצר שנוצר הוא מתמיר, שכן הוא מאפשר להריץ משחקים בפלטפורמה חדשה; והוא מהווה תחרות לגיטימית ולא תחליף.

השני הוא Sony נגד bleem!, שנסב על נקודה נפרדת. בפרסום שלה השתמשה bleem! בצילומי מסך ממשחקי Sony לצד שלה, כדי להראות שהתמונה במחשב חדה יותר. בית המשפט קבע שצילומי מסך השוואתיים הם שימוש הוגן. פסק דין קטן עם השלכות עצומות: כל נוהג צילומי ההשוואה בעיתונות הטכנולוגית נשען עליו.

החשבון

Sony לא ניצחה באף אחד מהתיקים לגופם. אבל ל־Sony היה תקציב התדיינות ול־bleem! לא. החברה נסגרה ב־2001, הרוסה מהליכים שבהם ניצחה פורמלית. באותה שנה מכרה Connectix את Virtual Game Station ל־Sony עצמה, וזו הסירה מיד את המוצר מהמכירה.

לנצח בתיק ולהישאר בשוק הם שני הישגים נפרדים, והשני יקר יותר.

היכן עובר הקו היום

מפסקי הדין האלה נובעת הבחנה שחסרה כמעט בכל ויכוח על אמולציה. לכתוב אמולטור על בסיס הנדסה לאחור כנה הוא חוקי. להפיץ עותק BIOS של קונסולה או קובצי ROM של משחקים אינו חוקי; זו הפרת זכויות יוצרים רגילה. האחד אינו מכשיר את השני.

גם הקרקע זזה מאז. פעולות Nintendo נגד אמולטורי Switch ב־2024 — התביעה נגד Yuzu שהסתיימה בהסדר, ועצירת הפיתוח של Ryujinx — לא נבנו על הטענה שאמולציה אינה חוקית. הן נבנו על עקיפת הצפנה ועל הפצת מפתחות, כלומר סעיף 1201 לחוק זכויות היוצרים במילניום הדיגיטלי מ־1998, מסלול שלא היה קיים בצורתו הנוכחית ב־1999.

מכאן מסקנה מעשית לכל מי שאכפת לו משימור. הבסיס המשפטי שעליו עומדות היום האמולציה והארכאולוגיה הדיגיטלית שולם בידי חברה שכבר אינה קיימת, והוא נוצר רק משום ש־Sony הלכה לבית משפט בדרישות רחבות במתכוון. תקדימים נוצרים לעיתים רחוקות בידי אלה שנהנים מהם אחר כך.

מקור: en.wikipedia.org