הביקורות היו כנות. הן פשוט עסקו בגרסה אחרת

Cyberpunk 2077 יצא ב-10 בדצמבר 2020 ל-PC, ל-PlayStation 4, ל-Xbox One ול-Stadia. ימים ספורים קודם לכן שלחה CD Projekt למבקרים את גרסת ה-PC — ורק אותה — ודרשה מהם להשתמש בווידאו שסיפקה החברה במקום בהקלטות משלהם.

מה שקרה אחר כך היה צפוי. ב-PC המשחק פעל וקיבל ציונים גבוהים. בקונסולות הדור הקודם, שבהן חיכו לו מיליוני אנשים, הוא פעל רע דיו כדי שב-18 בדצמבר Sony תסיר אותו מחנות PlayStation — לחצי שנה, עד יוני 2021, אז חזר ובצדו אזהרה על בעיות ביצועים. האולפן התנצל והציע החזרים כספיים. אחר כך הגיעו התביעות, שאוחדו לאחת, והסדר פשרה של 1.85 מיליון דולר.

אף מבקר לא שיקר בדצמבר 2020. כולם תיארו ביושר את המוצר שהיה בידיהם. הוא פשוט לא היה המוצר שעמד על מדף החנות.

מה שמעניין אותי כאן אינו התנהגות המפיצה, שהיא מובנת דיה. מעניינת אותי מכניקת הגישה. המפיצה מחליטה איזו גרסה תראה העיתונות, על איזו חומרה, כמה ימים מראש ועם וידאו של מי. די בארבעת הפרמטרים האלה כדי לכוון את נימת הדיון כולו בלי לבקש מאיש דבר.

מכאן כלל עבודה פשוט שאני משתדל לשמור. אם החומר התקבל בתנאים מיוחדים, התנאים שייכים לטקסט: איזו גרסה, איזה מכשיר, כמה זמן היה, וידאו של מי. זו אינה ערובה לביקורת טובה. זו הדרך היחידה לאפשר לקורא לדעת על מה בדיוק הוא קורא.