המקרה היחיד שבו כישלון הוכר במקום להיות מטולא

Final Fantasy XIV הושק בספטמבר 2010 ונכשל. לא קיבל ביקורות מעורבות — נכשל עד כדי כך שנשיא Square Enix דאז הודה בפומבי בנזק חמור למותג.

מה שקרה אחר כך כמעט אינו קורה בתעשייה הזו. בדצמבר 2010 פרסמה החברה התנצלות רשמית, הדיחה את המפיק, הורידה בדרגה את הבמאי, ביטלה את גרסת PlayStation 3 שכבר הוכנה, והשעתה את דמי המנוי החודשיים — כלומר הפסיקה לגבות כסף עבור מוצר שהיא עצמה ראתה כבלתי ראוי. נאוקי יושידה נכנס לתפקיד, והחל במכתבים פומביים סדירים שהסבירו מה נבנה מחדש ומדוע.

החלק המעניין ביותר הוא כיצד הועלתה הבנייה מחדש. ב-11 בנובמבר 2012 כובו השרתים הישנים, והכיבוי בוים בתוך העלילה: ירח קטן נופל על העולם, הדרקון שמשתחרר ממנו שורף את Eorzea, ודמויות השחקנים נעלמות אל מעבר לזמן. הכישלון לא הוסתר ולא נמחק בדיעבד — הוא הפך לחלק מהקנון. ב-27 באוגוסט 2013 יצא Final Fantasy XIV: A Realm Reborn והתקבל יפה. עד סתיו 2021 נצברו במשחק יותר מעשרים וארבעה מיליון חשבונות רשומים.

התגובה הרגילה לכישלון היא עדכון ושתיקה. כאן נבחרה ההפך: עצרו את הכסף, נקבו בסיבות, והרסו את הגרסה הישנה בפומבי.

אינני סבור שזה בר-חזרה. תיקון כזה מחייב בעלים שמוכן לממן שלוש שנים בלי הכנסה, ותרבות ארגונית שבה אפשר לומר בקול שהעבודה הייתה גרועה. לרוב האולפנים אין לא את זה ולא את זה.

אך כנקודת ייחוס המקרה מועיל: הוא מראה שהדרך היחידה שעובדת לתקן דבר שנכשל היא להפסיק למכור אותו קודם.